סגור לרגל פופוליזם: נפרדים מערוץ אל־ג׳זירה בישראל

אחרי דיבורים אינספור, מתכוונת היום (ראשון) הממשלה לקבל החלטה בעלת משמעויות מרובות על "סגירת" אל־ג'זירה בישראל. הסיבה הרשמית והלגיטימית נטועה בכך ששידורי הערוץ פוגעים בביטחון המדינה - נגיד, חושפים מידע גלוי המסייע לאויב, או מבססים נרטיב שמוציא את ישראל רע בעיניים זרות - אולם מה זה אומר לסגור את אל־ג'זירה?

קודם כל, לא בטוח שההחלטה המוצעת אכן ישימה. הפסקת השידורים בערבית ובאנגלית, סגירת משרדי הערוץ בישראל, תפיסת מכשירים המשמשים לאספקת תכנים והגבלת גישה לאתרי האינטרנט של אל־ג'זירה - הפעולות הנ"ל שמבקשת הממשלה לבצע לא יזיקו במאום לגוף התקשורת, שמשדר לכ־150 מדינות נוספות מלבד ישראל וליותר מ־400 מיליון צופים.

גם אם ייחסם האתר בארץ והערוץ יוסר מ־yes ומ־HOT, הרי קיימות דרכים נוספות לצפות בו, באמצעות אתרי סטרימינג ברשת או על גבי טלוויזיות חכמות וספקי IPTV. מי שירצה יוכל כנראה להמשיך להיחשף אליו, ולכן מדובר בעיקר בפופוליזם נקמני או ברצון לעצבן את הקטארים (בעלי הערוץ).

על אף ההטיה המוחלטת, לעיתים רחוקות ניתן למצוא באל־ג'זירה קמצוץ של נרטיב ישראלי. ח"כים ושרים התראיינו שם, פרשנים ישראלים סיפקו את הזווית שלנו וכד'. חשוב לזכור: כשעיתונאי הערוץ מדווחים בלי הגבלה משטח ישראל, זו בדיוק ההגדרה לדמוקרטיה, לחופש ביטוי ולחופש עיתונות.

בתקשורת המערבית, ובמיוחד בארה"ב, שומעים מרמור חוזר בקשר לישראל וצה"ל, לנוכח העובדה כי במשך שבעת חודשי לחימה עיתונאים זרים לא הורשו להסתובב בחופשיות בעזה ולסקר מהשטח. בעצם היחידים שמדווחים החוצה במשך הזמן הזה הם פרילנסרים תושבי הרצועה, שברור איזה נרטיב הם משדרים לעולם - וזה לא עוזר לנו בכלום. לפיכך, סגירת כלי תקשורת, בין שאל־ג'זירה ובין שערוץ 14 או כאן, היא צעד אחד יותר מדי. תקדים מסוכן. אפשר להילחם בתקשורת השקרנית בהרבה דרכים יצירתיות - אך סגירה, חסימה והגבלות תהיינה עוד ירייה ברגל מבחינת מאבקנו על דעת הקהל העולמית.