היום (שישי) בצהריים נערך בבודפשט, בירת הונגריה, טקס מרגש לזכרה של הצנחנית חנה סנש, ליד האנדרטה שהוקמה לא רחוק מהמקום שבו הוצאה להורג בעינויים בנובמבר 1944. בטקס נשאה בין היתר דברים רקפת סנש שקילר, נכדתו של גיורא סנש, אחיה של חנה.
"בדיוק לפני שנה, ב-4 במאי, עמדתי כאן ביחד עם אבי, איתן סנש ושתי אחיותי דגנית ולילך, במסע שורשים משפחתי", סיפרה, "לעמוד כאן שוב, רגע לפני יום השואה, כחלק ממצעד החיים לזכר 80 שנה להשמדת יהדות הונגריה, גורם לי להרגיש שוב את החיבור העמוק לשורשים שלי.
"עם השנים קראתי על חנה ולמדתי להכיר את דמותה. אני מגלה משמעויות חדשות, עומקים חדשים שבעבר לא יכולתי לתפוס או לקלוט. בכל פעם שאני מספרת עליה אני נפעמת כמה הספיקה בגילה הצעיר. כמה החלטות משמעותיות עשתה בחייה, אילו בחירות לא פשוטות היו בפניה - והיא תמיד בחרה בדרך הקשה והייתה חדורת מטרה. חשוב לי שיכירו את חנה לא רק כגיבורה, לא רק את היותה צנחנית שלא שבה, אני רוצה שיכירו את חנה האישה, חנה האדם, היוצרת, החולמת, הדעתנית, המתלבטת, את חנה שאהבה לצלם, לכתוב, לנגן בפסנתר ולטייל".
רקפת סיפרה על הקשר ההדוק שהיא חשה בין מה שעבר על חנה סנש לבין האירועים הפוקדים את ישראל בשבעת החודשים האחרונים: "כשאני חושבת על סבתא רבא שלי - סבתא קטו, קטרינה - פוגשת את חנה המעונה בכלא, מנסה במשך שבועות להציל את בתה ולאחר מכן מגלה שהוצאה להורג, ממש קשה לי לנשום. קשה לי הנשימה עוד יותר מאז מתקפת חמאס ב-7 לאוקטובר, אשר מלבד הקורבנות ומעשי הזוועה הותירה כבר למעלה מחצי שנה עוד אימהות, ילדים ובני משפחה, המנסים להציל את משפחותיהם מעינויי גוף ונפש נתעבים. התמונות של החטופים השבויים רצות לי בראש כל הזמן. זעקת המשפחות נשמעת ואני זועקת ביחד איתם. אני קוראת מכאן לשחרר אותם - עכשיו!
"כשאני עומדת פה היום לזכר האב בלה, האם קטרינה וילדיהם גיורא וחנה, ולזכר יהדות הונגריה, ליד הפסל של חנה ורואה אותה עם עיניים סגורות כשהראש פונה אל עבר השמיים, אני מתחברת אל הבקשה והתפילה שלה בשיר 'הליכה לקיסריה'. השיר הקצר, המיוחד והעוצמתי שהיא כתבה מתחבר לתפילה שלי שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה ושנוכל לחיות בשקט במדינה שלנו - אין לנו ארץ אחרת".
רויטל יכין קרקובסקי, המשנה למנכ״ל מצעד החיים העולמי, נאמה גם היא בטקס ואמרה: "חנה סנש לעד תיזכר בתודעתנו כצנחנית הגיבורה, שהתנדבה למשימת ריגול נועזת על אדמת אירופה. משימה שממנה לא שבה. למרות שידעה מהם הסיכונים הכרוכים במשימתה, חנה הייתה מוכנה להקריב את חייה למען הצלת יהודים מאימת השואה. המורשת והגבורה שלה הן לא נחלת העבר. הן ההווה והן העתיד, משום שאת האומץ, התעוזה והחוסן הנפשי שאפיינו את חנה סנש, זיהינו מאז טבח 7 באוקטובר במלוא העוצמה בנשים הישראליות.
"נשים אלו הן גיבורות מתוך שורות צה"ל וכוחות הביטחון, שהיו הראשונות לזהות את הסכנה מתקרבת וקולן נשמע אך הושתק. רק אחרי המחיר הנורא ששילמנו, כולל הן בחייהן, הן זכו להכרה כגיבורות. ראינו בחצי השנה הכואבת הזו נשים לוחמות שנכנסו לתוך טנקים והסתערו במסע הגנה מציל חיים, שהוציאו פצועים תחת אש ושנלחמו בעוז ובתושייה, גיבורות שדורשות ובצדק את מקומן כשוות בין שווים לצד גיבורות אזרחיות בעל כורחן שלבשו 'מדים שקופים' - שהחזיקו בעורף ועדיין מחזיקות את הקשיים והאתגרים במציאות חסרת שליטה.
"החטופות שלנו ששוחררו, חשפו באומץ אדיר וכאב גדול את הזוועות שעברו, וגם קולן לא נשמע. ישנן עדיין חטופות בעזה שחוות התעללות, ועולם כמנהגו נוהג".
ביום ראשון ייערך אירוע מיוחד של מצעד החיים בבית הכנסת הגדול בבודפשט, לציון 80 שנה לשואת יהודי הונגריה בידי הנאצים וביום שני ייערך מצעד החיים המרכזי באושוויץ-בירקנאו בפולין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו