רמזים לסיום המלחמה: מינויי הרמטכ"ל מטלטלים את המערכת הצבאית

1. תא"ל שלומי בינדר, ראש אמ"ן המיועד, הוא כנראה הקצין שמחזיק בקורות החיים המרשימים ביותר בצה"ל בעת הזו. לאחר שעבר את כל שרשרת התפקידים בסיירת מטכ"ל, ממפקד צוות ועד סגן מפקד היחידה, ביקש לצאת ל"צבא הגדול" ופיקד על יחידת אגוז המובחרת. בהמשך שב לסיירת מטכ"ל ומונה למפקדה. בתקופת כהונתו קיבלה הסיירת שני צל"שים מהרמטכ"ל, עניין חריג אפילו עבורה.

לאחר מכן המשיך לתפקיד מח"ט גולני, והוכיח שהוא מסוגל לפקד לא רק על מבצעים מיוחדים, אלא גם על חטיבת חי"ר מהזן הישן והטוב. אחרי לימודים בוושינגטון הועלה בינדר לדרגת תא"ל וקיבל לידיו את אוגדת הגליל. בכל התפקידים הללו זכה לשבחים. הוא עשה זאת בגלל, ואולי למרות, שנותר אדם צנוע ונגיש לפקודיו. קצין מסוג אחר.

באוקטובר 2022, שנה בדיוק לפני מתקפת הפתע של חמאס, מונה בינדר לראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. התפקיד היה אמור לשמש קרש קפיצה, עבור מי שסומן לפני שנים כאדם שעשוי מהחומרים של רמטכ"ל. ביום חמישי שעבר התברר שאפילו המחדל הגדול בתולדות צה"ל, לא משבש את מסלול ההתקדמות של בינדר.

לאחר ההכרזה על מינויו של בינדר לראש אמ"ן החלה, באופן טבעי ובמידה רבה של צדק, להישמע ביקורת על החלטתו של הרמטכ"ל להציב אותו בתפקיד החשוב ביותר במטה הכללי (אולי פרט למפקד חיל האוויר והרמטכ"ל עצמו). ככלות הכל, בינדר הוא חלק מליבת מחדל 7 באוקטובר ומי ששימש למעשה כסמנכ"ל התפעול של צה"ל. כפי שמגדיר זאת קצין בכיר, "בינדר לא רק ישב על השיבר של הפעלת הכוחות. הוא בעצמו היה השיבר".

ככזה, בשעות הראשונות של 7 באוקטובר ובימים שלאחריו, היה בינדר האדם שהיה אמון על חלוקת הכוחות לגזרות השונות לצורך הדיפת מתקפת חמאס. בגלל שהתחקיר הצבאי על אותם ימים טרם הושלם, קשה לדעת מה היה חלקו בעיכוב הגדול של פריסת הכוחות בשטח, ובהפקרה, למשל, של קיבוץ ניר עוז, שאליו הגיעו כוחות צה"ל רק לאחר שכל המחבלים כבר עזבו אותו. 

הבלאגן בעוטף נמשך גם בימים שלאחר 7 באוקטובר. "בניגוד לדעה הרווחת, לצה"ל לא לקח יום אחד להתעשת, אלא ארבעה", אומר קצין בכיר. "היתה התרסקות של תמונת המצב, לא היו פקודות, לא היה ברור מי אחראי על מה". לבינדר, ללא ספק, היה חלק בהתרסקות הזו.

האחריות של בינדר למחדל לא מתחילה ב־6:30 בבוקר 7 באוקטובר. מתוקף תפקידו, מנהל בינדר את הערכת המצב החודשית והשבועית של המטה הכללי, שמתבצעת בכל יום חמישי. בפורומים הללו יושבים גם הרמטכ"ל וסגנו, ראש אגף המבצעים, ראש אמ"ן, ראש אג"ת ובכירים אחרים – ואולם מי שמוביל בפועל את הערכת המצב ומנהל את שולחן הדיונים הוא רח"ט המבצעים, אליו מתנקז כל המידע וממנו יוצאות כל ההוראות לזרועות, לחילות ולאגפים השונים.

בהערכת המצב השבועית שנערכה ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, כך לפי גורם שנכח בה, כמעט ולא התעסקו בכירי צה"ל בנעשה בגבול עזה, והפנו את הקשב שלהם ליו"ש ולגבול הצפון. האם לבינדר יש אחריות לכך? עד שלא יושלם התחקיר, לא נוכל לדעת.

אין למצוא כאלה

מצד שני, ראשי אמ"ן לא מוצאים בלינקדאין. בבואו למנות מחליף לאלוף המתפטר אהרון חליוה, לא היו לרמטכ"ל אפשרויות רבות. ממילא, כמעט כל קצין שבו היה בוחר היה סופג כמעט מיד ביקורת מכיוון כזה או אחר. בצבא ישנה הסכמה גורפת לגבי יכולותיו של בינדר, ובכל זאת, גם בלי קשר ל־7 באוקטובר, מותר להרים גבה. כבר היו בעבר תא"לים שמונו לראשי אמ"ן בתפקידם הראשון כאלופים (אביב כוכבי והרצי הלוי, למשל), אבל בינדר ממונה לתפקיד לא רק אחרי מחדל קולוסאלי, אלא גם כאשר אגף המודיעין נמצא באחת מנקודות השפל שלו ברמה האישית והארגונית.

קמ"ן אוגדת עזה, לדוגמא, מנהל כעת מלחמת חורמה מול קודמו בתפקיד, כאשר כל אחד מטיל את האחריות לעיוורון המודיעיני על האחר. קמ"ן פיקוד הדרום הסתבך בפרשה מביכה והודח, ושמו של מפקד 8200 נחשף בשל תקלת ביטחון מידע. רח"ט המחקר, תא"ל עמית סער, הודיע לאחרונה על סיום תפקידו בשל מחלה, וסביר להניח שגם רח"ט ההפעלה, תא"ל ג', יאלץ לפרוש מצה"ל. למחליפו של סער מונה תא"ל איתי ברון, שחזר לצבא מהאזרחות. ברון מבוגר מבינדר בעשר שנים ויש לו קילומטרז' ארוך הרבה יותר בצמרת המודיעינית של צה"ל. האם הוא יהיה מסוגל לקבל פקודות ממישהו שרק זה עתה קיבל את דרגות האלוף?

היורש שחתר תחת מפקדו

2. מפקד פיקוד המרכז הנוכחי, האלוף יהודה פוקס, הפך במהלך כהונתו לסדין אדום בפניה של ההתיישבות. באל כורחו, מצא עצמו פוקס במרכזו של קמפיין תקשורתי מתוזמר שסימן אותו, שלא תמיד בצדק, כאחראי לכל בעיות הביטחון של יהודה ושומרון. מה הפלא שהודיע לרמטכ"ל על רצונו לפרוש מהצבא.

החלטת הרמטכ"ל למנות למחליפו את תא"ל אבי בלוט יכולה להתפרש כיריקה נוספת בפרצופו של פוקס. בלוט, מפקד אוגדת איו"ש ופקודו הבכיר של פוקס, הוא בשר מבשרה של ההתיישבות. לאורך הקדנציה המשותפת של שניהם הקשה בלוט, מעת לעת, על פוקס בכל הנוגע להתמודדותו מול דרישות המתנחלים. בצה"ל היו אף מי שסברו שבלוט חותר תחת פוקס. מינויו של בלוט לתפקיד מוכיח במידה מסוימת את התיאוריה הזו.

גם בלוט, כמו בינדר, הוא קצין ראוי ובכל יכולות וכישורים. אבל האם היה נכון למנות דווקא אותו, גם הפעם בתפקיד ראשון כאלוף, ליורשו של פוקס?

"מחליפים סוסים באמצע המרוץ"

3. המינויים של ראש אמ"ן ואלוף פיקוד מרכז היו מחויבי המציאות, לאחר שחליוה ופוקס הודיעו על כוונתם לסיים את תפקידם. אבל בצמרת צה"ל יש מי שתוהים אם היה נכון ומוסרי למנות גם עכשיו אלופים נוספים חדשים, כמו ראש אכ"א למשל.

יתרה מכך, העובדה ששניים מהאלופים החדשים הם מפקדי אוגדות מתמרנות – תא"ל דן גולדפוס, שהסתבך באמירות פוליטיות וקיבל על כך נזיפה (או, כנראה, פסאדו נזיפה) מהרמטכ"ל, ותא"ל דדו בר כליפא – משמשת כמעין אמירה של הרמטכ"ל שהמלחמה נגמרה. "כולם אנשים טובים", אומר גורם לשעבר במטה הכללי. "אבל בהנחה שבכל זאת עומדת להיות כניסה לרפיח או מלחמה בצפון, אנחנו מחליפים סוסים באמצע המרוץ".

4. תא"ל עופר וינטר ממתין כבר יותר משנה וחצי לתפקידו הבא. וינטר, קצין קרבי בעל נוכחות ציבורית ושיעור קומה, הפך לפיון פוליטי בשירות הימין, לא רק באשמתו. לאחר הדלפת דבר הפרישה של פוקס, יצאה בת קול ממשרד ראש הממשלה, שלפיה בנימין נתניהו בוחן את מינויו של וינטר לאלוף פיקוד המרכז החדש. זו היתה, כפי שיתברר ימים בודדים אחר כך, הדלפה ריקה מתוכן שנועדה רק לקרוץ לבייס הפוליטי של נתניהו. אם הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, החליט על סבב מינויים, מוטב שיחליט גם מה לעשות עם וינטר.