הגלות היא החטא

בתפילת החג אמרנו "מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ", כלומר - הגלות באה לנו כעונש על החטאים שלנו. המשוואה הזאת מוכרת לנו מדברי הנביאים. אבל הגלות הראשונה הזאת, גלות מצרים, והשעבוד שבא איתה, על שום מה? הרי עדיין לא הצטווינו במצוות, עדיין לא קיבלנו את התורה, איך יכולנו לחטוא ולהיענש?

סבי מורי, ד"ר ישראל אלדד ע"ה, מסביר: "על כורחך אתה אומר כי הגלות עצמה היא חטא; גם אם תחילה לא באו אלא לגור, להיות גרים (מלשון עראי, ק"א) בגולה, סופם שהשתקעו בה. על כורחך אתה אומר שאלמלא השעבוד לא היו רוצים לצאת כלל - ושעבוד־צורך־גאולה הופך להיות חוק הדיאלקטיקה ההיסטורית".

כלומר - בני ישראל ירדו מצרימה לשבור שבר. הם היו רעבים. אף אחד לא ציפה שיגוועו ברעב בארץ. הבעיה החלה כשלאחר שנגמרה הבצורת, זו שסיכנה את חייהם ואת המשך קיומו של העם המתהווה, הם נשארו במצרים. מוכר למישהו?

הסטודנטים הישראלים בפרט והיהודים בכלל, הלומדים באוניברסיטאות בארה"ב, בוודאי סיפרו לעצמם שהם תכף חוזרים הביתה, לישראל. רק יסיימו את התואר. ואז את החוזה הראשון בעבודה, כי זאת הזדמנות שלא תחזור, גם ליצור קשרים, גם לקורות חיים, ואז כבר מכירים בן זוג או בת זוג, ויש ילד, והוא רק צריך לגמור קולג'.

אני לא מאשימה אותם חלילה באנטישמיות הרצחנית בקמפוסים, כמו זו שבאוניברסיטת קולומביה, כי כידוע, קריאה לרצח עם תלויה בהקשר, ואם ההקשר הוא רצח יהודים אז זאת קריאה נסבלת... מניעת כניסתו של המרצה הישראלי לעבודתו היא לכאורה בשביל להנמיך את הלהבות ולהגן על חייו, אבל אם בגן ילדים יש קבוצת ילדים אלימה, היא זו שמורחקת ולא שאר הילדים המאוימים על ידה. האמריקנים מצוינים בהצבת גבולות בלתי מתפשרים, אלא שכאן נדמה שיש בעיית מוטיבציה.

ולא רק שם, גם בבריטניה הנאורה, המעודנת, המנומסת, עוקרים יהודים מזוזות מפתח הבתים, כמו סימן הדם על המשקוף - רק ההפך. כשיהודים מתבקשים לא לעבור במקומות מסוימים כי "היהדות שלהם גלויה" ועלולה לעורר אנטגוניזם, השאלה העולה היא כמה רוע אפשר לבלוע, או כמה שעבוד צריך בשביל שיבקשו להיגאל.

בני ישראל ירדו מצרימה לשבור שבר. הם היו רעבים. אף אחד לא ציפה שיגוועו ברעב בארץ. הבעיה החלה כשלאחר שנגמרה הבצורת, זו שסיכנה את חייהם ואת המשך קיומו של העם המתהווה, הם נשארו במצרים. מוכר למישהו?

כי גם במצרים ישראל לא זעקו כי הם רצו הגדרה עצמית או חופש פולחן, הם זעקו בגלל בעיות ת"ש. "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה". כך גם הסטודנטים שלנו, שנמצאים במצב איום ונורא, בפחד ובמצוקה. הם צועקים לא מגעגועים לארץ, לא מציונות, אלא כי השעבוד בגולה קשה, כי צריך להוריד כיפה ולא לדבר עברית, להחליף לשמות אמריקניים כדי שיהדותם לא תהיה גלויה ופרובוקטיבית, וכי הם רואים יום־יום את השנאה בעיניים. את השנאה של הימין הרדיקלי המוכר, השונא זרים באופן גורף, ואת השנאה של השמאל הפרוגרסיבי המסתיר את האנטישמיות שלו בתירוצים פסאודו־הומניים. כך או כך, המצוקה אמיתית, הסכנה אמיתית.

אז יונתן, סע הביתה. לא קל כאן, אבל זה המקום היחיד שבו תוכלו להיות יהודים על מלא.