לא באמת הכל שפיט

אחרי הסרטון של חמאס עם אות החיים מהחטופים עמרי מירן וקית' סיגל, הציפייה היתה שאפילו מובילי מחאות ה"בושה/עכשיו" יישבו בשקט. במיוחד כי כבר ברור שהחרפת המחאות היא אינטרס גלוי של חמאס. חובה לתת למשפחות החטופים והשכול להשמיע את קולן, אבל ההיגיון הפשוט אומר שאם המטרה היא להשיג עסקה טובה - צריך לנהל מו"מ בשקט, עם קלפים קרובים לחזה. אלא שגם ברכות מנהיגי חמאס ואיראן לא עצרו את המוחים מלצאת החוצה.

קשה להתעלם מקווי הדמיון בין ההפגנות בקמפוסים בצפון אמריקה לבין הפגנות נגד ממשלת ישראל: הפגנות קטנות שמייצגות את עמדות השמאל הרדיקלי העולמי, ושחותרות תחת כל רציונל שהכרנו עד כה. בישראל הן מנכסות לעצמן את דגל השבת החטופים, ומובילות קו שלפיו רק הפסקת לחימה תחזיר את החטופים - עמדה שרבות ממשפחות החטופים לא שותפות לה.

בשעה שמדינות המערב והמערכות הביורוקרטיות והמשפטיות המסורבלות שלהן משותקות לחלוטין, מתפרקות מסממני לאומיות ודת ומחויבות לערכים מערביים אוניברסליים - ארגוני הטרור עומדים יציבים מאחורי הזהות הלאומית והדתית שלהם, מקבלים החלטות ומבצעים אותן. הם גמישים, לא כפופים לחוק וחסרי מחויבות למוסר משותף כלשהו - בטח לא המוסר הליברלי, כפי שניכר מהיעדרם הבולט של דגלי הגאווה מהמחאות הפרו־פלשתיניות בארה"ב, למשל, על אף הנוכחות הגבוהה בהן של להט"בים. כל אלה מאפשרים לטרוריסטים לנצל לטובתם תהליכים פוליטיים וחברתיים המתרחשים בעולם הליברלי, ולעיתים אף להובילם.

המסורת הדמוקרטית במערב מתהדרת ביכולתם של בני המיעוטים לקחת חלק בעיצוב הנורמות והערכים במדינות שבהן הם חיים. המחאות העכשוויות הן לכאורה עממיות ומגיעות מלמטה, אך למעשה הן ביטוי ליציר כלאיים פוליטי חדש: הג'יהאד הפרוגרסיבי. המפגש בין האג'נדות הג'יהאדיסטיות לבין שיח זכויות האדם שהובילו האליטות הפרוגרסיביות במערב, קיבל ביטוי ממשי בעקבות טבח 7 באוקטובר. עוד לפני שישראל הגיבה בכניסה קרקעית, כבר החלו להישמע קריאות להשמדת ישראל ברחבי העולם, השמרני והליברלי כאחד.

כמה אבסורדית היא המציאות שבה יהודים הפכו למייצגי המערב, כשדווקא שם רעיון השמדת היהודים יצא מהתיאוריה אל הפועל. היום יהודים בעולם שוב נדרשים להעלים את הזהות היהודית שלהם, שהיא גם החריגוּת שלהם, בשם נאמנותם למערב. כדי לעמוד בערך השוויון האוניברסלי צריך להקריב קורבן. בישראל - אלה הישראלים ביו"ש שמוקרבים על מזבח תיקון עוולות הקולוניאליזם.

כמעט 80 שנה אחרי שהיהודים נלחמו בקולוניאליזם, המאבק בישראל הפך לסמל ההיטהרות מהחטא הקולוניאלי הקדמון. בחזון הג'יהאד הפרוגרסיבי, התיקון האנטי־קולוניאליסטי של אירופה ייעשה באמצעות התפרקותה של ישראל. עבור המיעוטים במערב, המשמעות היא דמוקרטיזציה והגשמה של ערך השוויון. עבור היהודים - המשמעות היא כיליון.

כמה אבסורדית היא המציאות שבה יהודים הפכו למייצגי המערב, כשדווקא שם רעיון השמדת היהודים יצא מהתיאוריה אל הפועל. היום יהודים בעולם שוב נדרשים להעלים את הזהות היהודית שלהם, שהיא גם החריגוּת שלהם, בשם נאמנותם למערב

מופע נוסף של הג'יהאד הפרוגרסיבי אפשר לראות בימים אלה בבית הדין הבינלאומי בהאג. מצד אחד - חוסר שיפוט מוסרי של ארגוני הטרור ושל האקלים האנטישמי בעולם, ומנגד - שיפוט מוסרי בררני במיוחד ביחס לישראל. כנראה לא באמת הכל שפיט. אובדן המוסר והרציונל אינו שפיט. זה יכול להסביר גם את ההתעקשות המגוחכת של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק על כך שאינו מייצג את ישראל, אף שנשלח על ידיה. הוא לא ישב בהאג כיהודי־ישראלי שמולדתו הותקפה באופן רצחני, אלא כאזרח העולם, משפטן המוערך בחוגים ליברליים עולמיים.

מה שמאפיין היום יותר מאי־פעם את מערכת המשפט הבינלאומית, כמו גם את מערכת המשפט בישראל, הוא חידלון מוסרי. האליטות הגלובליות והמקומיות הן אלו המאפשרות את הכאוס החברתי שבתוכו פורחים ארגוני הטרור, גם דרך האג וגם דרך ההפגנות.