שנאת נתניהו או גיוס חרדים?

אנשים רואים בפוליטיקה משחק כדורגל. קחו, למשל, את הוויכוח סביב הרפורמה. קבוצת הימין שלטה בליגה זמן רב, אך לטענתה השופטים בליגה רושמים יותר גולים לקבוצה של השמאל. החקיקה שהימין רוצה נבלמת בידי שופטים. השמאל, לעומת זאת, טוען שהימין מנצל את כוחו כדי לשנות את הרכב השופטים כדי שהשופטים שהוא ממנה ירשמו לטובת הימין גם גולים פסולים.

הסיבה שאני מנסה להמשיל את הבעיה הפוליטית לכדורגל היא משום שהעמדה של מי מהציבור בעד או נגד הרפורמה תלויה לרוב בקבוצת הכדורגל שהוא אוהד שלה. מי שבשמאל ותומך ברעיון שתי המדינות הוא גם מתנגד רפורמה, ומי שמאמין בהתיישבות יהודית אז הוא בדרך כלל תומך רפורמה.

אך אם הצדדים ירימו רגע את העיניים מהכדור ומהצורך להבקיע נגד הקבוצה היריבה, ניתן לראות שיש פתרון שיכול להיות בקונצנזוס רחב: ביטול כל ההטבות למי שלא מתגייס

אם לא היינו משחקים פוליטיקה כמו שאנחנו משחקים כדורגל, היתה כנראה תמיכה של 80% ברפורמה. כמעט כל המנהיגים שהיום באופוזיציה תומכי רפורמה: מליברמן, דרך לפיד, וכמובן סער. כולם יודעים מה הבעיה, אך הם והאוהדים שלהם מצאו עצמם בצד הלא נכון לאחר הבחירות, אז הם "מתנגדים".

הסוגיה הבוערת היא סוגיית הגיוס. מי שקורא ברשתות עלול לחשוב שיש חוק גיוס רע שעומד עכשיו על הפרק וחוק גיוס טוב, כזה שלפיד וליברמן מדברים עליו. כלומר, צריך להבקיע את הגול הנכון לכיוון הנכון ובעיקר נגד הקבוצה הלא נכונה.

אני אפיל פה פצצה, אבל מי שחושב שצריך לגייס חרדים לא צריך חוק גיוס. יש כבר חוק גיוס, והוא מאפשר לגייס חרדים. כאשר לפיד מדבר על זה שצריך חוק גיוס "אמיתי" הוא משקר, כי כבר יש חוק כזה, שמו אגב הוא "חוק שירות ביטחון". כבר כיום אפשר לשלוח צווי גיוס לכל החרדים, כי הפטור הוא זכות שיש לשר הביטחון להעניק, ולא חובה.

במשחק הכדורגל שהוא הפוליטיקה הישראלית אנחנו מאמינים שאנחנו, האוהדים, נאמנים לקבוצה. מדליקים אבוקות, רבים עם שוטרים, מנסים לחסום לקבוצה השנייה את הכביש, בקרוב ייתכן שאפילו נרביץ זה לזה ונרצח זה את זה בשם ה"קבוצה". אבל בפוליטיקה הישראלית אנחנו לא האוהדים, אנחנו הכדור. גם הימין וגם השמאל בועטים בנו, המטרה שלהם היא להכניס לקבוצה השנייה, לא לשפר את החיים של התושבים.

זו גם הסיבה למחלת החקקת. המאמינים בדת המדינה (כלומר, אלה המאמינים שהמדינה היא ישות דתית ומוסרית ולא אוסף הסכמים בין אזרחים) חושבים שפתרון לבעיות אמיתיות מגיע באמצעות חקיקה, אך זו חשיבה קיצונית, המאמינה בכך שמקור המוסר הוא בחוק, וניתן לברוא מציאות בחוק.

אם נשאל את עצמנו מדוע צעירים מתגייסים לצבא, התשובה של המאמינים תהיה החוק. אבל צעירים לא מתגייסים כי הם קראו את ספר החוקים, אלא כי החברה הכינה אותם לגיוס. ילד בן 10 שרואה את אח שלו מתגייס ויודע שיום יבוא ויגיע תורו, לא מכיר את "חוק שירות ביטחון". זה נכון גם הפוך. מי שהחברה לא הכינה אותו לגיוס לא ישנה את כוונותיו כי יש חתיכת נייר שאומרת אחרת, גם אם בכותרתה מופיעה המילה חוק.

אך אם הצדדים ירימו רגע את העיניים מהכדור ומהצורך להבקיע נגד הקבוצה היריבה, ניתן לראות שיש פתרון שיכול להיות בקונצנזוס רחב: ביטול כל ההטבות למי שלא מתגייס. אין סבסוד לימודים, אין נקודות זיכוי במס, אין מחיר למשתכן או סיוע בארנונה או בשכר דירה. כלום, נאדה. עם הזמן במצב כזה יגיע שינוי חברתי שיביא לגיוס, או לפחות לחיסכון של מיליארדים.

הבעיה היא שכדי ליישם תוכנית כזאת צריך להתעלות מעל לפוליטיקה, המרכז צריך להציע לנתניהו רשת ביטחון פוליטית ליישום המהלך. המרכז צריך להחליט אם הוא רוצה את הגיוס יותר ממה שהוא שונא את נתניהו.